אין מלבדו שום מציאות , הוא הטוב המוחלט , שרוצה להטיב לנבראיו באופן מוחלט .על כן,אם רואים בחיים הפרטיים או בכללות עם ישראל את ההפך , צריך להבין שזו הדרגה בדרך אל הטוב .לאחר הזריעה לא מיד יוצא הפרי , אלא קודם נרקב לגמרי , ואחר כך מתחיל לצאת .אם מטילים ספק ומפקפקים ברצונו להטיב לנבראיו ,איך נגיע למצב של "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ", שהוא תכלית הטוב? מצד השכל זה נראה כאוטופיה , כחלום . ובאם מטילים בזה ספק, מטילים ספק ח"ו בהשגחתו , וכל נדנוד של ספק הוא פגם בבורא. נשאלת השאלה , מי מחייב את הבורא להטיב לנבראיו ? שהרי זה לא כמו אצל מלך בשר ודם אשר נתון לשינויים ולשכנועים , אלא זהו רצון הבורא העצמי והמוחלט . אם הוא רוצה שתהיה השראת שכינתו בתחתונים , והם צריכים להכין את עצמם לזה , כלומר להגיע להשתוות הצורה עמו. זה מחוייב להיות , .הברירה היא בין דרך יסורין לבין דרך תורה , אין דרך שלישית . הכל מבוסס על אהבת הזולת ויציאה מהאהבה העצמית , ולזה התחתונים מחויבים להגיע.
על האדם להתבונן מידי יום בענין גדלות השי"ת , להביט על כל הסובב -דומם צומח חי ומדבר , ולהבין שהמהות הפנימית של הכל , והכח שמחיה את הכל , הוא השי"ת בעצמו . על האדם לחנך את עצמו לחיות בהתאם לאמת המוחלטת הזו, דהיינו להשתדל להיות דבוק במחשבתו במציאות זו.
מתוך : בקודש חזיתיך -עיקרי עבודת ה' מרבוה"ק לבית אשלג זצוק"ל .